כמעט שנתיים חיינו בנסיבות יוצאות דופן ומעניין לבחון האם לעידן הקורונה יש השפעה על הדרך שבה אנחנו חווים ורוצים זוגיות. לכאורה, לתקופה אמורה להיות השפעה טובה. מאחר והיינו סגורים בבתים כל כך הרבה זמן ונאלצנו להתנהל בריחוק בודאי שהצורך שלנו בזוגיות ובקשרים אנושיים התחזק. בפועל, נראה שיש שתי מגמות מנוגדות.
בסין למשל, עם פתיחת הסגר בווהאן עלו בקשות הגירושין בצורה חדה. גם בישראל, מסתבר, כמות העותרים לגירושין עלתה בצורה מרשימה. עד הקורונה, הזמן בפועל שבו בני זוג בילו אחד עם השני בחיינו העמוסים היה מצומצם מאד ובדר"כ נוצל לשיחות, סידורים וכו'. בתקופה הנוכחית אנשים היו צריכים לבלות שעות וימים אחד עם השני ללא אפשרות לבריחה ולכן בודאי פערים וסדקים בזוגיות הקיימת התחזקו והקשו מאוד על בני הזוג והמשפחות.
התקופה הכריחה אותנו להתעמת עם האנשים שבחיינו, להתקרב מחדש ולחיות ביחד באמת ולכן אין זה פלא שקשיים שניסינו להדחיק, בעיות יחסים וקשרים בין בני הזוג וכל המשפחה עלו לפני השטח. בתקופתינו המודרנית רווחת התופעה שבה בני זוג בוחרים אחד בשני משיקולים תועלתיים חיצוניים – יופי, מראה, סטטוס – זוגיות בהרבה מקרים נתפסת כמקור להנאה רגעית ולרווח חברתי הדדי וכאשר הנסיבות הורידו את הצורך בנראות ורושם חברתי והעלו את הצורך בקרבה רגשית אמיתית, יחסים רבים לא ענו על הצרכים והתפרקו באופן טבעי.
יש לקוות שהשינויים שחווינו גרמו במקביל לשינויים פנימיים מהותיים שיסייעו לנו לשפר את חיינו ולהתאימם לצרכינו ולרצונותינו. הקירבה הפיזית וכל האתגרים שהיא הציבה בפנינו רק הראתה לנו כמה צורך יש בחיינו לקרבה רגשית אמיתית עם האנשים היקרים לנו. נכון שאלו לא מצבים קלים אבל אלו מצבים אמיתיים. אלו קונפליקטים ורגשות שלא צויירו לנו ע"י פרסומות או טיק-טוקים למינהם, אלו מצבים אותנטיים בחיינו שצצים אל פני השטח כדי שנטפל בהם ונזכה לדבר שאנו משתוקקים אליו – בריאות ואושר.
אולי את הזוגיות הבאה נבנה עם בני ברוך, בדרך שונה המותאמת יותר לצרכינו הפנימיים האמיתיים. אולי נחליט להשקיע בזוגיות הקיימת ולהעמיק את היחסים. בפנינו הזדמנות פז לטפל בטיב הקשרים והיחסים שלנו עם האנשים שסביבנו ולגלות שאינטראקציות אנושיות מספקות וחמות יכולות למלא את החללים הריקים שבתוכנו. נלמד כולנו לאהוב.