תקשורת זה הכול למעשה. כל הקשר שלנו כיצורים חיים נעשה על יד תקשורת. זה הדבר הכי בסיסי, הכי מהותי בחיים שלנו. כל חיינו מושתתים סביב תקשורת, אם בהבעות פנים, שפת גוף, חמשת החושים, הכל מהכל. מהות החיים ממש.
בעידן המודרני גם המציאו את המושגים כגון תקשורת מקרבת, תקשורת בין אישית, תקשורת המונים, תקשורת חזותית ועוד ועוד…תחום רחב ביותר כל כך עשיר אבל השאלה לאן לקחנו אותו? האם לקחנו אותו למקום שחיינו נעשו מאושרים יותר, טובים יותר?
המהפכה הגדולה בתקשורת, ללא ספק נעשתה בשנים האחרונות, וזה בעקבות, איך לא, האינטרנט. השפיע על חיי כל פרט ופרט ועל כולנו יחד כחברה. הפך את חיינו למשהו אחר, עולם ומלואו גדוש באינפורמציה שחשופה למעשה לכולם. הכול זמין, חדשות? ניתן לראות בקליק , קניות? ניתן לעשות בקליק, ביקור רופא? ניתן לקבוע בקליק. אפילו העברת כספים מחשבון לחשבון ניתן לעשות בקליק היום! כל החיים בקליק!
ושוב השאלה, לאן זה לוקח אותנו? כפרט, כחברה, לאן התקשורת הזו לוקחת את האנושות כולה? הלא כל כך קל ונוח להסתגר בחדר ולתקשר, כאילו, עם כל העולם דרך ערוצי החברה השונות והמגוונות. היום אני יכולה להישאר אנונימית, ולטייל ברשת באופן חופשי לגמרי. לטייל בעולם ולהרגיש שאני כביכול קשורה לכולם. אבל זו אשליה כי הרשת בעצם מנתקת אותי מהקשר עם האחרים כי פעם הייתי צריכה להיות בקשר פיזי עם אנשים אחרים כדי להיות בעניינים. היום? לא צריכה להיות בקשר עם אף אחד, רק צריכה מחשב עם מודם וזהו. מן תחושה של תקשורת שנובעת למעשה מחוסר תקשורת. תקשורת מלאכותית.
כל אחד מאיתנו זקוק לתקשורת בונה, מחנכת, משקפת. אם תקשורת מעצבת את דעתנו, יוצרת את המציאות שאותה אנו תופסים, משפיעה מאוד על החשיבה וההתנהגות שלנו, על רגשותינו ומעשינו, אז מדוע אנחנו לא שואפים ודורשים להגיע לתקשורת נכונה וטובה בין כל האנשים בעולם?
בנטייה שלנו לקשר, באופן טבעי לחלוטין, צריכים להגיע למצב שבו אנחנו כולנו רוצים לטובת הזולת יותר מאשר לטובת עצמי. לחשוב על האחר, לרצות עבור האחר מכל הלב. זה בעצם התקשורת האמיתית, תקשורת בונה שכולם ירגישו טוב, ולא מושפעים מכל השטויות שמאכילים אותנו בהם.