אנחנו משתנים

אנחנו משתנים. לא בדיוק ברור לאיזה כיוון אבל כמו איזה מכבש חצי טון עובר עלינו ועל האנשים שסביבנו. אומרים כשאדם מוקף  בגירויים ושינויים בלתי פוסקים נוצרת עליו מעמסה עצבית ורגשית שגורמת למוח להפעיל מגוון מנגנוני הגנה: הומור וגיחוך, סטרס ועצבים, מכורי אדרנלין, עזרה וטיפול באחרים, כאלה שפשוט מתנתקים והופכים לאדישים. רובינו צפים ממצב למצב, לעתים במודע, לעיתים בחוסר אונים. בואו ננסה להבין מה קורה. עצם זה שאנו מתעמתים עם המצב, משנה אותנו מ"קורבנות" לבני אדם תבוניים ולא רק טובעים תחת הגלים חסרי אונים.

"לא רק טובעים תחת הגלים חסרי אונים"

בואו ננסה להביט במצב האנושות באופן כללי, זה לא סוף העולם סביבנו אלא זוהי סופה של תקופה. הגענו למקום התפתחותי מאד לא פשוט, גם לפני הקורונה. החיים המודרניים היו אמורים להביא אותנו לפסגת החלומות. והאמת היא, שאמנם יש התקדמויות מרשימות טכנולוגיות, רפואיות, כלכליות וכו' , אבל האם הם הביאו אותנו לחיים טובים? האם חיינו יציבים, בטוחים, בריאים ומאושרים?

חד משמעית התשובה היא – לא. בחיים המודרניים  קל לנו לברוח מלחשוב על השאלות האלה לעומק, בכנות וברצינות. יש לנו רשתות חברתיות, שופינג, ריאליטי ועבודה נונסטופ, להסיח את דעתנו מהעובדה הבלתי ניתנת לערעור שעמוק בלב –  ריק. ברגע שייקחו מאיתנו את כל דרכי המילוט, ויעמידו אותנו מול עצמנו וחיינו אנחנו נאבד את זה לגמרי, לא נוכל לסבול דקה אפילו להיות לבד עם הריק שבתוכנו. זה בדיוק מה שקורה כעת. הגיעה הקורונה וסגרה אותנו עם עצמנו. יותר גרוע סגרה אותנו עם אנשים אחרים. דווקא עם האנשים הכי יקרים ואהובים, הכי קשה להסתדר ברמה הכי בסיסית. לשמור על ריחוק פיזי? קלי קלות. מה שקשה לנו זה להתקרב באמת, ואין לאן לברוח מההרגשה הזו. מצד אחד הלב כואב מרוב צמא לחיוניות והרגשה טובה, ומצד שני כל אחד מאיתנו כלוא בתוך בועה. 

הטבע חכם וטוב. חוסר האיזון של קיומנו גרם לטבע להגיב בהתאם. המשברים שמסביבנו – אסונות הטבע, שינויי מזג האוויר, הקורונה וכל נגזרותיה, התמוטטות מערכות החיים שבנינו, הם קריאת השכמה חד משמעית מהטבע, וגם הפתח לשינוי. לא נולדנו כדי להרוס את כדוה"א או לחיות באומללות ובסבל. המצבים שעוברים כעת על האנושות יגרמו לכולנו להבין מהו מקור ושורש כל הבעיות. אין לנו מה לתקן או לסדר בעולם חוץ מעצמנו! הפתרון לכל הצרות – כולל הקורונה – יחייב פתרון ברמה האנושית, והטבע לא יניח לנו. לאט לאט אנחנו נניח למוסכמות ישנות, נבין שצריך לחיות אחרת, שאין שום דבר יותר חשוב מאשר ללמוד להסתדר ולאהוב. למעשה זו משמעות החיים והמענה לכל חלומותינו הכי עמוקים ויפים.