המדריך לחיים על פי המרקע הגדול

אני לא יודעת מה אתכם אבל אני פריקית של סרטי הילדות שלי. אני לא יודעת אם זה בגלל שכיף לנו להתרפק על זיכרונות העבר ועל התחושות שהסרטים האלו השאירו בנו אבל יש לי הרגשה שזה גם הנושא או האווירה הכללית שהייתה בתקופת ילדותי. אני כמובן מדברת על סרטי שנות השמונים פינת סטיבן ספילברג בואכה בחזרה לעתיד. 

היה משהו בסרטי הילדות האלו שתיארו כל מני עולמות פנטזיה, גיבורי על שנראים כמו ילדים בגילי, הרפתקאות קסומות וחברויות אמיצות שגרמו לי (ולאחי שהיה אפילו יותר מכור ממני…) לתחושה שהכל אפשרי! שלא משנה מה קורה בחיים הפרטיים שלנו, כמה הימים נראו משמימים או רגילים, ריבים עם חברים על גוגואים, התמודדויות עם מבחנים בבית הספר שבשעתו נראו כמו משבר הטילים בקובה, תמיד יש לנו את הסרטים. זה היה כמו מקום מפלט. מקום של תקווה, של אור גדול, של פילוסופיית חיים. זה היה כמו המדריך לחיים על פי המרקע הגדול.

קראטה קיד: wax on wax off

למדנו ממלחמת הכוכבים שבחיים תמיד יש מלחמות בין כוחות האור לכוחות האופל ושאם לא ניתן לכעס לשלוט בנו נוכל לנצח את השנאה. למדנו מהסיפור שאינו נגמר שגם ילד קטן בלי כוחות על-טבעיים יכול להיות גיבור. למדנו ‏ממייקל ג'יי פוקס‏ בסרט זאב צעיר שזה בסדר להיות שונה (ואפילו קיוונו שבלילות ירח מלא  אולי נגלה שאנחנו בעצם נצר למשפחת זאבים עתיקה… 😊). בסרט אני והחבר'ה גילינו שחברות אמיתית שווה יותר מכל משחקי האטרי שאהבנו לשחק. את העזרה לזולת למדנו כמובן מהחבר שלנו אי-טי וברור לכם כבר שמיסטר מיאגי שהיה המורה הפרטי שלנו לאומנויות לחימה לימד אותנו שמכות הולכים רק מתוך הגנה עצמית. זה כמובן לא מנע מאיתנו להתאמן אחד על השני במשך שבועיים שלמים על מכת העגור…

כיום, כשאני אימא לשני בנים נמרצים ושובבים, אני מוצאת את עצמי יושבת ורואה איתם את אותם הסרטים. אני לא בטוחה מי נהנה יותר אבל כשתפסתי אותם יום אחד מתאמנים על מכת הקרטה המפורסמת Wax on Wax off חייכתי לעצמי בפנים… יש דברים שלא משתנים…